כיצד למנוע שריפה: מדוע תנורי אינפרא-אדום מסוג IPX4 כשלים (וכיצד תיקנו זאת)
לרוב תנורי האינפרא-אדום יש חולשה אחת – נקודת החיבור של החוטים. זו הנקודה בה בדרך כלל נוצרות בעיות.
כשעובדים בסביבה ברמת IPX4, יש שילוב מסוכן של לחות וחום קיצוני. שילוב זה פוגע בחומרי הבידוד. בסופו של דבר, החומר נשרף, נוצרים קצרים חשמליים, והתנור לא עובד יותר. רבים מהמוצרים שניתן לרכוש בחנויות משתמשים בחומרי בידוד זולים בלבד. הם עובדים טוב למשך שבוע, אך אינם יכולים לעמוד בחום ובקור הקיצוניים. הם פשוט נשרפים.
האתגר האמיתי – שליטה בחום
יצירת תנור שעומד בתקני IPX4 פירושה לא רק למנוע חדירת מים, אלא גם לשלוט בחום שעובר מהצינור הקוורץ לטרמינלים החשמליים.
אם חומר האטימה אינו יכול לעמוד בחום, הוא נכנס למצב של התכווצות. לאחר מכן הוא נשבר. כשזה קורה, הלחות חודרת פנימה ויוצרת מסלול לחשמל לעבור למקומות שאינם מיועדים לו. אנו רואים זאת כל הזמן אצל המוצרים שמיוצרים על ידי יצרנים אחרים. בדרך כלל, “חומר האטימה” שלהם הוא רק גוש של דבק.
כיצד אנו עושים זאת
אנו נוקטים גישה שונה. ראשית, אנו משתמשים בחומרי בידוד קרמיים בעלי עמידות גבוהה לחום, כדי להרחיק את החום מנקודת החיבור. לאחר מכן, אנו משתמשים בחומר אטימה מיוחד שמחבר בין הקוורץ לבין החוטים.
זו תהליך מורכב. אי אפשר פשוט לעטוף את החוטים ולהסתפק בכך.
טמפרטורת הקירור חייבת להיות מדויקת. אם היא נמוכה מדי, חומר האטימה נפגע. אם היא גבוהה מדי, החומר נהיה שביר. וחומרי אטימה שבירים הם לא טובים, כי הם נשברים ברגע שיש רעידות, וכך המעגל החשמלי נפתח.
כמה דברים שכדאי לזכור
החיסרון של חומרי אטימה טובים הוא שהתנור נהיה גדול יותר. כדאי לבדוק היטב את המרווחים לפני שמשתמשים בתנור במקומות צפופים.
ועוד דבר – IPX4 מגן מפני טיפות מים, אך זה לא אומר שניתן להשתמש בתנור בתנאי ים. אל תטבילו אותו ואל תשתמשו במכונות שטיפה בלחץ גבוה עליו.
טיפ טוב: חברו את החוטים כך שהם יהיו פונים כלפי מטה. כך הכוח של הכבידה יעזור להרחיק את המים מנקודות האטימה. זו טריק פשוט, אך זו הסיבה שהמוצרים שלנו עובדים טוב, בעוד שהמוצרים הזולים כשלים.