למה אנחנו חושפים את המכשירים שלנו לתנאים אקסטרימיים לפני שהם מגיעים לחדר האמבטיה שלכם
חדרי אמבטיה הם בעצם “חדרי עינויים” עבור מכשירים אלקטרוניים – יש שם אדי מים רבים, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ולפעמים גם טפטופי מים ישירים.
על הנייר, דירוג IPX5 אומר שהמכשיר יכול לעמוד בזרמי מים מכל כיוון. אבל הבעיה היא שאותו חוסם שעובד ביום הראשון, לא תמיד עובד גם ביום ה-500. לכן אנחנו לא סומכים רק על הדירוג. אנחנו מחשיפים כל סדרה של מנורות האינפרא-אדום שלנו לתנאי לחות וחום קיצוניים, כדי לגלות את נקודת השבירה שלהן לפני שהמוצר מגיע לבית שלכם.
הבעיה עם אדי המים
טיפות מים זה דבר אחד, אבל אדי מים זה דבר אחר לגמרי. אדי מים יכולים לחדור דרך סדקים שמים נוזליים אפילו לא יכולים להגיע אליהם. אדי המים חודרים לתוך המכשיר ונשארים על המגעים החשמליים ועל המנורה. אם החוסם נרטב או נהיה שביר, עלולה להיווצר תקלה חשמלית. אנחנו משתמשים בחדרי לחות כדי להגדיל את קצב השחיקה של המכשיר. בעצם, אנחנו גורמים ללחות לחפש את הנקודה החלשה ביותר בחוסם. אם יש דליפה, אנחנו נגלה אותה.
האפקט של “נשימה”
מנורות אינפרא-אדום נהיות חמות מאוד. כשהמנורה פועלת, המכשיר מתרחב; כשהוא מתקרר, הוא מתכווץ. זה יוצר סוג של “נשימה”, שיכולה למשוך אוויר לח פנימה אל החלקים החשמליים של המכשיר.
אנחנו לא בודקים רק אם המכשיר עמיד בפני מים פעם אחת. אנחנו מחשיפים אותו ל-500 שעות של חימום וקירור. אנחנו מחפשים סדקים קטנים בחומרי האטימה או חלודה על החלקים החשמליים. אנחנו רוצים לדעת בדיוק כיצד המכשיר יעמוד בעומס של חודשים רבים של שימוש אמיתי.
מציאת הנקודה האופטימלית
אתם עשויים לחשוב, “פשוט יש לחסם את המכשיר טוב יותר.” אבל יש בעיה – אם נחסם את המכשיר יותר מדי, החום יישאר בתוכו. אם האוויר לא יכול לזרום, החלקים החשמליים עלולים להישרף. זו בעיה של איזון – עלינו לחסם את המכשיר מספיק טוב כדי שאדי המים לא יחדרו, אך גם לאפשר לו לנשום. זה דורש קצת ניסויים כדי למצוא את הנקודה האופטימלית.
אבל אם המכשיר עובר את תנאי החימום והקירור האלו, אפשר לסמוך עליו שהוא יעמוד בעומס של המקלחת שלכם.