למה אנחנו מעבירים את החיממים שלנו דרך “חדר האדים”?
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים עבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, וטמפרטורות שמשתנות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד תוך עשר דקות בלבד. על האריזה תראו את הסימון IP65. זה אומר בעצם שהמכשיר מגן מפני אבק וטיפות מים. אבל הבעיה היא שהסימון הזה לא אומר לנו אם החיממן עדיין יעבוד בעוד שלוש שנים. לכן אנחנו לא סומכים רק על הסימון הזה. אנחנו מעבירים כל סדרה של המנורות שלנו דרך בדיקות קשות של חשיפה לחום וללחות.
האויב הבלתי נראה
טיפות מים זה דבר אחד, אבל אדי מים? זו הבעיה האמיתית. האדים הם קטנטנים, והם יכולים לחדור דרך הסדקים הקטנים ביותר בחיבורים. כשהם נכנסים פנימה, הם נשארים על החיבורים החשמליים ועל הזכוכית. אז החיממן מתחיל לעבוד. הלחות מתאדה, אך אז היא מתקררת שוב ומתאדה שוב. זה מחזור חוזר. והמחזור הזה פוגע בחיבורים החשמליים. אם החיבורים האלה מתחילים להחליד, החשמל לא יכול לזרום. המכשיר נעשה חם מדי, ובסופו של דבר המנורה נשרפת הרבה לפני הזמן המתוכנן.
איך אנחנו “מקלקלים” את המכשירים (בכוונה)
אנחנו לא פשוט רוססים את המכשירים במים באמצעות מקלחת. במקום זאת, אנחנו מכניסים אותם לחדר אקלים. אנחנו מעלים את הלחות ל-95% ושומרים על טמפרטורה גבוהה במשך ימים רבים. אנחנו מחפשים סימנים לפגם – בעצם, אנחנו רוצים לראות אם החשמל מתחיל לזרום במקומות לא נכונים, בגלל שהחלקים הפנימיים רטובים מדי. אם יש דליפה בחיבורים או שהחוטים מתחילים להיהרס, המכשיר כשל. זו בדיקת לחץ שמאפשרת לנו לחקות חמש שנים של שימוש במכשיר בתוך כמה שבועות בלבד.
הקושי
יש עם זאת בעיה אחת. כדי שהחיממנים האלה יוכלו לעמוד בתנאי חדר האדים, עלינו לאטום אותם היטב. אבל כשאתם אוטמים את החיממן היטב, החום נשאר בפנים בקלות רבה יותר מאשר במנורה שנמצאת בחוץ. בגלל זה, החלקים הפנימיים נהיים חמים יותר. זו הסיבה שצריך להשאיר מספיק מרווח סביב המכשיר כשמתקינים אותו. אם המכשיר נמצא במרווח קטן מדי, המפסק התרמי עלול להיסגר במהלך ימי חורף קרים. זו בחירה שעשינו בכוונה. אנחנו מעדיפים לוותר על קצת מה“נשימה” של המכשיר, כדי שהוא לא יקרוס אחרי עונה אחת של שימוש בחדר אדים.