למה הפסקנו לייצר גופי חימום באינפרא-אדום מסוג “תיבה אטומה” מים וחשמל אינם יכולים להתערבב – זה משהו שכולנו יודעים. אם אתם מפעילים מתקן שבו יש צורך בניקוי יומיומי, אתם זקוקים לרמת מגן IPX5. בפועל, זה אומר שהגוף של גוף החימום צריך להיות עמיד בפני מים שנופלים עליו מכל כיוון, ועדיין להמשיך לעבוד. אבל הבעיה היא שבאופן מסורתי, כדי להפוך מוצר לעמיד בפני מים, צריך לאטום אותו לחלוטין. זה יוצר בעיות רבות לאנשים שאחראים על תחזוקת הציוד. כשהנורה נשרפת – וזה קורה תמיד – יש לנו שתי אפשרויות גרועות: או לזרוק את כל הגוף לפח, או להשקיע חצי מהזמן שלנו בניסיונות לאטום את הגוף. זה מתסכל, איטי, וזו בזבוז של כסף. דרך טובה יותר לפתור את הבעיה החלטנו לשנות את הארכיטקטורה של הגוף. במקום לחבר את צינורות האינפרא-אדום ישירות לגוף, החלטנו להשתמש במודולים שניתן להחליף אותם בקלות. כך, אם אחד המודולים נהרס לאחר חמש שנים, אין צורך לפרק את כל הגוף – צריך רק להחליף את המודול הפגום בחדש. היתרון הגדול הוא שאין צורך לפגוע באטימה של הגוף – ניתן לשמור על האטימה הזו, ובכך להפוך תהליך שלוקח ארבע שעות לתהליך של עשר דקות בלבד. זו פתרון מצוין. החסרונות (כי תמיד יש חסרונות) הוספת נקודות חיבור נוספות פירושה בדרך כלל הוספת מקומות שבהם המים יכולים לחדור. כדי לשמור על רמת המגן IPX5, נאלצנו להשתמש באטמים חזקים יותר. בגלל זה, גופי החימום האלו גדולים יותר – הם תופסים יותר מקום מאשר גופי חימום שאטומים לחלוטין. זה מחיר קטן שצריך לשלם כדי שלא להיות צריכים לבנות את גוף החימום מחדש בכל פעם שהנורה נשרפת. הפעלת הגופים בשטח אם אתם מתקינים את גופי החימום האלו, ודאו שמקור החשמל שלכם מתאים להספק של המודולים. אם תשתמשו במודול שאינו מתאים, עלולים להיות בעיות ברמת החימום או במערכת החשמל. עצתי? תשמרו שני מודולים חלופיים במקום מתאים. כך, כשמשהו נהרס, ניתן פשוט להחליף את המודול, לחזק את החיבורים, והכל יחזור לקדמותו. בלי צורך בריתוך או בשימוש בחומרי אטימה – רק תיקון מהיר, והכל יהיה בסדר.