כיצד לשלוט בחימום של החיישנים הביולוגיים (מבלי לבזבז אנרגיה)
כאשר בונים חיישנים ביולוגיים, יש צורך למצוא את האיזון הנכון בין חימום לבין אימוץ אנרגיה מיותרת. יש צורך בחום מספיק כדי שהפולימרים יתקשו ושהשכבות הכימיות יהיו פעילות, אך אם החום גבוה מדי, החומרים עלולים להיהרס. זו בעיה שדורשת דיוק רב.
לכן נטשנו את התנורים המסורתיים. במקומם, אנו משתמשים בנורות אינפרא-אדום. ניתן להשוות זאת להבדל בין חימום חדר שלם באמצעות תנור, לבין שימוש בנורת חום. כך אין צורך לבזבז אנרגיה על חימום האוויר והמעטפת המתכתית של המכונה הענקית.
הטריק נמצא בניהול האנרגיה. עם נורות אינפרא-אדום, האנרגיה עוברת דרך קרינה – היא פוגעת ישירות במטרה. אין צורך לחכות שהתנור יתחמם. פשוט להפעיל את הנורה, והיא תעשה את העבודה. כך נחסכת אנרגיה.
עכשיו, חשוב לבחור את החומרים הנכונים. בדרך כלל אנו משתמשים במעטפות מקוורץ ובציפויים מיוחדים. למה? כי יש צורך שהאנרגיה תחדור לשכבה הביולוגית עצמה, ולא רק תישבר על הפני השטח.
יש גם דבר אחד שצריך לשים לב אליו: מקור האנרגיה חייב להיות אמין. אם המתח יורד, הטמפרטורה עלולה לעלות באופן דרסטי. ובתחום זה, עלייה קטנה בטמפרטורה יכולה להרוס את החיישן.
אם אתם רוצים לבנות “מפעל ירוק”, זו הדרך הנכונה. יש לשלב את הנורות עם בקר PID מהיר, ולהגדיר אותן באופן שיאפשר שליטה מדויקת. כך, אם הקו אינו עמוס, ניתן לכבות את האזורים שאינם בשימוש. פשוט מאוד.
עם זאת, יש גם חסרונות. נורות אלו מפיקות כמות אדירה של חום. כתוצאה מכך, מאווררי הקירור צריכים לעבוד קשה. אם האוורור אינו יעיל, החום עלול לפגוע במעטפת החיישן.
בקיצור, אנו משלמים את מחיר הקרינה הממוקדת והקירור המקומי, במקום את מחירו של תנור ענקי. עבור רובנו, זו דרך טובה להפחית את ההשפעה הסביבתית – כל עוד האוויר זורם כראוי.